הכלל "ליטר מים למאה גרם פסטה" נודד מספר בישול לספר בישול, והופך לפרה קדושה לטבחים ביתיים.
עם זאת, באיטליה, מולדתה של הפסטה, הדוגמה הזו מוטלת בספק מזמן ונמצאה אלטרנטיבה מעשית ויעילה הרבה יותר, מדווח הכתב HERE NEWS.
בבישול בכמות קטנה של מים, העמילן שמשתחרר באופן פעיל מהפסטה אינו מתמוסס באופן בלתי הפיך, אלא נשאר במחבת ויוצר מרק סמיך ועשיר. הנוזל העכור הזה הוא זהב רוטב אמיתי, המעבה והקלסר הטובים ביותר שלו.
צילום: HERE NEWS
זה עוזר לרוטב לצפות כל פסטה במקום לברוח ממנה. הפסטה עצמה מתבשלת קצת אחרת בסביבה עמילנית כזו, והופכת צפופה ואלסטית יותר.
המים רותחים מהר יותר, ובשל ריכוז העמילן הגבוה, נקודת הרתיחה מעט גבוהה יותר, מה שמקדם בישול טוב יותר מבפנים. אין אנרגיה מבוזבזת בחימום ליטרים נוספים.
המחבר הבחין באופן אישי כיצד הבעלים של טרטוריה קטנה ברומניה בישל טליאטלה במחבת רחבה ורדודה, כשהמים בקושי כיסו את הפסטה. היא הוסיפה כל הזמן מעט מרק ובחשה במרץ, ולבסוף שילבה את הפסטה עם הרוטב באותה מחבת, והשיגה מרקם קרמי להפליא ללא טיפה אחת של שמנת.
שיטה זו דורשת יותר תשומת לב וערבוב מתמיד כדי למנוע מהפסטה להידבק. אבל המשחק שווה את הנר, כי אתה מקבל לא רק מוצרים מבושלים ורוטב נפרד, אלא מנה אחת והרמונית, שבה כל המרכיבים קשורים זה לזה בל יינתק. זו פילוסופיה, לא רק טכניקה.
בפעם הבאה, נסה לבשל ספגטי בסיר שבו המים בקושי מכסים אותו. שמרו את המים העמילנים והוסיפו כמה כפות לרוטב העגבניות ושמן הזית. תופתעו כיצד ניתן להפוך פסטה רגילה למנת מסעדה עם מרקם קטיפתי וחלק לחלוטין.
קרא גם
- מדוע מוסיפים קרח לבשר טחון: הפיזיקה של העסיסיות של קציצות וכיסונים
- למה הם שמים יותר מלח בבצק מתוק ממה שנראה שצריך: החוט הבלתי נראה המחבר את הטעמים
