כולם יודעים על החומצה הירוקה הוויטמין הראשונה, שנקטפת במאי, אבל כמעט אף אחד לא שם לב לתחיית הסתיו שלו.
אבל דווקא בזמן הזה הצמח מניח את הפוטנציאל שלו לעונה הבאה, צובר עמילן בשורשים ויוצר ניצני התחדשות, כך מדווח כתב HERE NEWS.
האכלת סתיו בספטמבר בדשני אשלגן-זרחן או באפר פשוט אינה גחמה, אלא השקעה אסטרטגית בבציר מוקדם ושופע עתידי. זה עוזר לצמח להתכונן לחורף ולספק התחלה חזקה מיד לאחר הפשרת השלג.
צילום: HERE NEWS
במשך עשרות שנים, תושב קיץ קשיש אחד מאזור מוסקבה ערך ניסוי פשוט: הוא האכיל ערוגת חומצה אחת בסתיו, והשאיר את השנייה ללא תשומת לב. התוצאה תמיד הייתה זהה – בחלקה המופרית, הירק הראשון הופיע שבוע וחצי קודם לכן והעלים היו גדולים פי אחד וחצי.
השקיה בסתיו יבש היא גם בעלת חשיבות רבה, שכן ללא לחות הצמח אינו יכול לספוג חומרים מזינים ולהתכונן כראוי לכפור. אבל חשוב לתפוס את הרגע ולעצור אותו כשבועיים לפני כפור יציב, כדי שהשורשים לא יירטבו.
בשום מקרה אסור לחתוך עלווה של סתיו, מה שנראה מיותר – זה עובד כבידוד טבעי ומקור תזונה למערכת השורשים. גוסס באופן טבעי, הוא יוצר כרית הגנה, שתירקב באביב ותיתן מטען התחלתי של חנקן.
לאחר הכפור הראשון, כדאי לחכך את המיטה בקומפוסט או חומוס, אשר בו זמנית יבודד את השורשים ויספק תזונה נוספת. באביב, מאלץ זה אינו מוסר, אלא רק משוחרר מעט, מה שמאפשר לצעירים צעירים לפרוץ בקלות למעלה.
גישה זו הופכת חומצה מצמח בר שצומח בעת הצורך ליבול מלא עם פרי צפוי ושופע. זה מוכיח שלפעמים מאמץ סתווי אחד מחליף תריסר צרות אביב.
קרא גם
- כמה מים באמת צריכים מלפפונים: הפרת המיתוס על היבול הכי אוהב לחות
- מתי לשתול שתילים לא לפי לוח השנה הירחי, אלא לפי לוח הזמנים האמיתי של הצמח: מציאת התאריך שלך
